אחרי קרב ארוך שנים, יש לנו מנצח! לא בגלל שהוא טעים יותר, אלא בגלל שהשני נהפך להיות קוטג' בעטיפה של פנטה. אז כן, אחרי יותר מארבע שנות מאבק בצלחות מלאות שמן, חומוס וגרגרים, אחריהם תמיד הגיע חנק צינורות ראשי – אדונית הקנפה וסגרה כל פעם מחדש את החבילה.

חומוס אבו אדהם

הסיפור, התגלתה אליי שמועה שיש חומוסיה בכפר יסיף טובה אפילו יותר מסעיד. נאספו כמה גיבורי הצלחת העגולה ונזרקו למבחן, מנגד עמד יריב לא פחות טוב. במשקל נוצה אוורירי וקל יציאה שלא ראה פחד בעיניו מימיו, וכך נפגשו דרכנו.

הרע, אולי בגלל השנים, אולי בגלל שודד הכספת, אולי בגלל המלחמה, אולי בגלל ההתמסחרות לטמפו אבל אבו אדהם הוא לא אבו אדהם יותר. זה מאכזב, קשה לעיכול ובעיקר בטעם קוטג' שנמאס אחרי הניגוב השני. כמו כן עיצוב המקום השתנה מעט וקירות המסעדה כוסו לפנטה כתומה.

חומוס סעיד

הסיפור, האגדה מספרת שהחומוסיית סעיד קיימת מאז ומתמיד בעכו העתיקה, שוק הפועלים פשוט נבנה והתאחד סביבה. טיילי ישראל הראשונים שזרמו לסביבה היו המעפילים. אחרי קום המדינה התיירים הישראלים פרצו גבולות, התחילו להגיע על בסיס קבוע ופומבי כמקום מפגש לגיטימי ורגיל.

הטוב, בו נודה בזה חומוס סעיד הכי טוב, כי אבו אדהם עובר את משבר הטבח המג'נון מסיבה כזאת או אחרת. וכדי לא לצאת מצוטט שגוי, אגיד שחומוס סעיד הוא בהחלט חוויית בטון אחת גדולה שאחריה מגיעה ודוי הריגה בטעם גבינת עזים משובחת. אך למרות כל זה הוא עדיין ישאר אצלי במקום השני.

מוקדש לאבירי הצלחת.

מי שעדיין לא יודע אני מתכנת צד לקוח, ואחרי תקופה ארוכה של תסכול מעבודה עם מעצבי אתרים העובדים על עיצוביהם בעזרת תוכנת אילוסטרייטור מסיבה לא מובנת לי. בסיום העבודה הם מעבירים את העיצוב לפורמט תוכנת פוטושופ ושולחים אליי את התוצאה. בדר"כ אני מקבל קבצים הרוסים שלא עברו המרה מאילוסטרייטור לפוטושופ כמו שצריך. ביקשתי מחברי שלומי סופר לחבר מדריך קצר ופשוט בנושא. הוא נענה לבקשה והתוצאה בפניכם. בבקשה לא לשפוט את איכות המדריך עפ"י איכות המצגת. זאת המצגת הראשונה שלי, היא נעשתה בתוכנת אופן אופיס על בסיס אובונטו. בקיצור צפיה נעימה.

גלעד, אני מבקש ממך סליחה. לא בתור איש ציבור כי אני לא, וגם לא במקום איש ציבור כי יש לו פה והוא יכול להתבטא אפילו יותר טוב ממני, אך כנראה הוא מעדיף לשתוק כשנושא השיחה המרכזי נוגע בך. אני מבקש ממך סליחה בתור אני, אזרח ישראל, חייל מילואים בצה"ל, תושב הצפון, והכי חשוב בתור בן דורך שכשל לעזור לך בשעת צרה.

אבקש ממך עוד בקשה אחת, אל תסלח לי.

אז מה כבר אפשר להגיד על ג'ורג' קארלין שעדיין לא נטען בפני בית המשפט העליון (ביל מר)? לא נראה לי שאפשר, לא נראה לי שכדאי, פשוט צריך להקשיב לו וללמוד. ללמוד להיות סקרן, ללמוד לשאול שאלות, ללמוד להגיד לא לבולשיט כזה או אחר, והכי חשוב ללמוד לא לקבל הכל כמובן מאליו. כי אחרי הכל בשביל להאמין בחלום האמריקאי צריך להיות ישן. בכל מקרה אחסוך במילים ואציג מערכון קארליני טיפוסי הנקרא "A Place for My Stuff", שאותו גם תרגמתי לרגל שנה למותו של ג'ורג' קארלין, למי שירצה לקרוא אותו בעברית.

…למעשה זה רק מקום לדברים שלי, אתה יודע? זה הכל, מקום קטן לדברים שלי. זה כל מה שאני רוצה, זה כל מה שאתה צריך בחיים, מקום קטן לדברים שלך, אתה יודע? אני יכול לראות את זה על השולחן שלך, לכל אחד יש מקום קטן לדברים שלו. אלו הדברים שלי, אלו הדברים שלך, אלו יהיו הדברים שלו שם.
זה כל מה שאתה צריך בחיים, מקום קטן לדברים שלך. זה כל מה שהבית שלך: מקום לשמור בו את הדברים שלך. אם לא היו לך כל כך הרבה דברים, לא היית צריך בית. תוכל פשוט להסתובב כל הזמן בחוץ. בית הוא רק ערמת דברים עם עטיפה. אתה יכול לראות את זה כשאתה ממרי במטוס. אתה מסתכל למטה, אתה רואה שלכולם יש ערמות קטנות של דברים. כל הערמות הקטנות של הדברים.

להמשך קריאה »

זאת השאלה הכי ישנה בספר ההורים, מאז גן חובה שואלים אותי אותה – סבא, סבתא, דודה, גננת, מורה יסודי-חטיבה-תיכון ואפילו המפקדים בצבא. אבל אני, מה אני יודע?

תמיד רציתי להיות סופרמן אבל לספיידרמן יש חברה ג'ינג'ית (אני לא צריך להזכיר לאף אחד מה אומרים אליהן…) או באטמן שבטח יוצא עם אשת החתול – מי יכול לוותר ככה בקלות דעת על האלי בארי בחליפת עור?! כל כך הרבה אפשרויות, כל כך הרבה גירויים – לימודים, עבודה, חיי חברה, חופש!!! מילה כה פשוטה שאומרת כל כך הרבה! אז נכון אני קצת דרמתי וחלוד אחרי שלוש שנים של תענוג חד צדדי מצד מערכת הקריפטונייט הירוקה שואבת כל משאב אנושי שאי פעם היה לי ובי, אבל יהיה בסדר לא? חייב להיות. אם לא יהיה בסדר, מקסימום אסיים כמו שאר גברי ארץ הקודש – נשוי + 2, עובד בהייטק, גר בראשון וכלב. בצד (מה? משהו צריך לבדר את הילדים). ממורמר על החיים “הורודים”, על האישה שמזמן יש לה רומן עם פועל הבניין הרומני שבונה את הוילה ליד, על הילדים מפוצצי הפרוזק שצריך יהיה להעמיד למשפט על כל פשעי המלחמה שיעשו נגדי, על הנטייה המינית לרוסיות צעירות בבת של השכן שרואים רק בבלייזר. אבל רגע של רצינות, אין בת ברית אחת שעלתה מאימא רוסיה ולא הופיעה עדיין בבלייזר במדור הבת של השכן הרוסי?

החלטתי, לא משנה מה עכשיו (או לעולם לא) זה בדיוק הזמן להעמיד במבחן את ה"פוטנציאל הלא מנוצל שיש לבן שלך וחבל..” שהמורות דיברו עליו כל שנות התיכון ולהתחיל ללמוד משהו. משהו שאני אוהב או יאהב אבל שוב, מה?! שיווק ופרסום – בגלל שאני מזל תאומים תקשורתי, או לאמן כדורסל – כדי לחפר על איזה חלום ילדות לא מנוצל כרכז כושל בפועל נהריה, או מחשבים – פשוט יש כל כך הרבה כסף בתחום הזה עד שכל ילד בן 24 יכול לבנות לעצמו אי בודד באמצע האוקיינוס השקט ולהתנזר שם עם אייפון שלו, או לפתוח בקריית עיתונאות – כי אומרים לי שאני כותב נהדר (חה, הצחקתם!), או קורס ברמנים ויאללה לאילת – בגלל שזה תמיד הולך טוב אחרי הצבא, ויש שמונה אלף שקלים חדשים מהמועדפת אחרי חצי שנה של שתייה לרוויה על חשבונם של תיירים צרפתים-אמריקאים, ובעיקר ערבים.

במחשבה שנייה ושלישית (ואחרונה) – למי יש כוח ללמוד?!?! חובה קודם טיול הזרקות בדרום אמריקה עם עצירה קצרה באירלנד לקורס מזורז ב"אלכהוליסם למתחילים" במעצמת הבירה הזאת. כן, בהחלט דרום אמריקה קודמת לכל! מבטלת שבתות, חגים ופיקוח נפש באותה שאיפת שאחטה קולומביאנית מצ'ילונג ע-נ-ק מהחיים! מאיפה יגיע הכסף לטיול? מההייטק. באיזה עוד מקצוע בעולם החדש אפשר להרוויח כל כך הרבה כסף בעזרת שימוש מילים גבוהות, טכנולוגיית עב”מים, והכי חשוב שהלקוח לא יבין כלום, וישלם הרבה כסף בשביל בניית אוויר דינאמי לנשימה צלולה.

..וככה התחלתי את חיי.